מאמרים

שבירת ה"קיר הרביעי" בקולנוע האמריקני

תאורטיקן הצילום הנודע אנדרה בזאן פרסם בתחילת שנות ה20 המוקדמות של המאה שעברה מאמר אודות מהות הצילום והשפעתו על האומנות החזותית בעידן המודרני. בזאן טען שאלפי שנים האנשים השתמשו בציור ככלי להנצחת החיים כניסיון לגבור על המוות הסופי. הציור והאומנות נתפסו ככליי עזר העיקריים ליצירת חיים אלמותיים, וככאלה עליהם להיות נאמנים למציאות במדויקות גמורה. אולם מה תהיה דינה של האומנות אם נכנסה אליה המצלמה המנציחה את הרגע. בזאן טען שמרגע זה ואילך תפקידה המסורתי של האומנות נעלם, ומעתה היא חופשיה ליצור לא בנאמנות למקור אלא לפי דמיונה והלך רוחה. הצילום מעתה תפס את תפקיד המתעד ומשהצילום מתאר זו המציאות. עיני המצלמה צדות רק את האובייקט האורגני ללא נגיעה של סובייקטיביות. התפתחות מחשבה בזאניסטית זו חלחלה גם לתאוריות קולנועיות שראו ביצירה הקולנועית כלי תיעוד. אי לכך צורת הצילום צריכה להיות ככזו שתשרה אוירת מציאות. על הצופה לחשוב שהוא צופה במציאות וזאת נעשה על ידי העלמות המצלמה.
אולם עם העידן בו כל חיינו מתועדים דרך עדשת המצלמהדוגמת טיול מאורגן שמצולם כל העת או קורס לאילוף כלבים שגם כן מתועד על ידינו הרי שחיינו נשקפים דרך המצלמה. אנו לא צריכים לעלות זיכורנות על טיול מאורגן שערכנו, הרי שהיוצרות התהפכו ומעתה הצילום הוא העין של המציאות, והדגשה של הצילום תשקף נאמנה את תחושת העולם האמיתי.

אכן תחילתה של המדיה הקולנועית הייתה בבסיסה מדיה השואפת לדמות את המציאות וליצור אשליה של מציאות בקרב הצופה. כלומר הצופה המביט בסרט צריך להרגיש שמה שהוא רואה איננה הצגה אלא כביכול המציאות.

המשך מאמר